אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שצפיתי ב עיין בגבול.
כשאקיהיטו ניסה לרצות את קוריאמה באומרו שבנות נראה טוב במשקפיים. וקוריאמה אומר Fuyukai desu and bang.
בהתחלה קוריאמה ממשיך לצעוק שהם לא מכירים את הכאב שלה. אבל לכל אחד יש את הסבל, הכאב וחלק האושר שלו.
כולנו התאהבנו ב- צ'וניביו בשלב מסוים. לא בגלל שריקה טקנאשי הייתה מְטוּפָּשׁ, אלא בגלל שהיא ניסתה לברוח מהמציאות.
לפחות זה מה שכולנו עושים ... אנחנו מנסים נואשות לברוח מדברים עצובים.
הייתי גם ככה בפעם אחת!
5 בנות מו שיושבות בחדר אוכלות ושותות קצת תה MUTHAF * KIN ... עושה דברים שבנות רגילות עושות ו מְבַזבֵּז זמן במקום להתאמן על הופעות המוסיקה שלהם.
פרוסת החיים הרומנטית העליונה אנימה
מי שדופק ביום ההופעה מתחיל להתנדנד על הבמה כמו כוכבים. ואחריו גמר זה ...
זה היה משהו כל כך חשוב בעיניי. את הימים המאושרים, את התקופות הטובות, את כל הדברים האלה ברגע שהם נעלמים, אתה צריך להמשיך להתקדם.
לא הייתי מעז לצפות קלנאד שוב בגלל זו הצגה שגרמה לי לבכות הרבה, ואני מעריץ את זה כל כך עד שאני לא יכול לבטא את זה.
התלאות של קומיקו ב- Hibiki Euphonium הראה שעם עבודה קשה אנו יכולים להשיג את מה שאנחנו באמת רוצים וחווינו את המסע שלה לעבודה קשה.
הורדתי הצגה שחשבתי שלא מהדהד איתי, לְלֹא היסוס. למרות שהייתה לה כמה מהאנימציות הטובות ביותר שראיתי אי פעם. ובעצם חשבתי שלעולם לא אראה את זה יותר.
לא אלא אם כן קרה פרק 10. פשוט התבוננתי קצת בזה וראיתי את זה מההתחלה ולפני שידעתי זאת בכיתי בלי אפילו מממש זה.
מבחינתי זו הייתה אותה התחושה כשצפיתי בקול שקט. כאשר אישדה מוצא את גאולתו.
הוא משחרר את עצמו ממעשיו. אני חושב שזה הכי סרט מציאותי שהיה לי העונג לראות. איך תקשורת לא נכונה של בני אדם מובילה למשהו מפחיד.
זה מלמד אותך שמעשיך יכולים להשפיע על מישהו בין אם זה אתה או אנשים שפגעת בהם.
אני צפיתי קול שקט פעם אחת כי אין לי מספיק אומץ לצפות בזה מחדש.
בכל התוכניות הללו יש את הדמויות המהדהדות איתך.
לפעמים אתה עלול להתחבר לסיפור. לפעמים אתה רק רוצה לקבל השראה מאיזה סיפור פשוט שהיה טוב.
אבל אי אפשר להכחיש שכולנו אוהבים את האולפן שעשה את כל ההופעות האלה.
וכששמעתי על האירוע המחריד שתקתי, הייתי קהה. לא יכולתי לחשוב על שום דבר. רציתי לכתוב משהו ורציתי לעשות משהו עבור סטודיו האנימה האהוב שלי.
קיוטו אנימציה ושם עובדים מוכשרים נתן לנו כל כך הרבה סיבות לקבל השראה, עזר לנו לפגוש אנשים מדהימים או חברים מדהימים שיצרנו באינטרנט.
והם לימדו אותנו כל כך הרבה דברים באמצעות עבודותיהם.
זו הפעם הראשונה שמשהו כל כך נורא קרה בתעשיית האנימה.
אותם עובדים באנימציית קיוטו לא עשו שום דבר רע עדיין נתקלו בגורל כזה. ניתן לשנות מחדש נתונים ועבודות שאבדו אבל לֹא האנשים האבודים.
רכשתי חברים או משפחה רבים דרך עבודתו של KyoAni, למרות שראיתי כמה מהפרצופים שלהם, חלקם עדיין חסרי פנים, אך עדיין
אני מקווה שהנשמות האלה ינוחו בשלום. מי לא בינינו עכשיו.
מוּמלָץ:
8 מאולפני האנימה הגדולים ביותר שמפיקים מופעים של זריקת לסת
פוסט שנכתב על ידי יוסוקה
https://twitter.com/YusukeIzBaka
https://www.youtube.com/c/YusukeIzBaka
זכויות יוצרים © כל הזכויות שמורות | mechacompany.com